מבט אל הכדור נוסח רוג'ר פדרר

מבוסס על מאמר מקצועי של מרק פאפס
תרגם ועיבד - איציק פרמט
אני בטוח שגם קוראי מאמר זה לא יהפכו בין לילה לחובטים כמו פדרר , כי פדרר יש רק אחד, נאדל יש רק אחד, אגסי יש רק אחד, רודיק יש רק אחד והרשימה ארוכה כאורך רשימת שחקני הטניס עלי אדמות. בכל זאת מסקרן לדעת מה מייחד מס' 1 או 2 בעולם, ומעבר לכך, אולי יימצאו כאלה שינסו לחקות, או שיחשבו שהם מחקים, ויתנו דרור לדרכם המיוחדת, ומאמר זה יסייע להם.
מה אנו מבחינים אצל רוג'ר ? ראש מוטה אחורה ומעט הצדה, וכך בפעולת הנפה שנראית קלילה ומתאימה למצב, ועם שיווי משקל להפליא כשאיבר בפניו לא מש, הוא מבצע את חבטותיו, וכפי שציין השחקן האנגלי טים הנמן – "אפילו שאני ברשת אני כאילו חש שנותר לו קמצוץ זמן נוסף כדי לחבוט את ההעברה". נראה כאילו חבטות כף היד שלו, מתבצעות יותר לפני הגוף מאשר מרבית חבריו. לפדרר רגלול מצוין ושאר תכונות טובות אך מה שקשה להסביר זה את טכניקת המבט שלו לעבר הכדור, ואולי זו תכונה מיוחדת שהביאה אותו כל כך רחוק.
, -WATCH THE BALL" " - המבט אל הכדור, מושג שגור בפי כל, הוא בעצם כמעט בלתי המאמנים אפשרי. מבחינה אופטומטריסטית (תורת הראייה) אי אפשר לראות מגע כדור > פני מחבט, בגלל מהירות הכדור בקטע זמן קצר ביותר (4 אלפיות שנייה). מתקבלת , אמנם, תופעת לוואי של שיווי משקל בפלג הגוף העליון (בעיקר פנים) אך גם בצילומי וידאו ניתן להבחין אצל מרבית השחקנים שהם "מאבדים" את המעקב ומבטם נתקע כחצי מטר עד מטר לפני המגע, כלומר במגע עצמו אינם רואים דבר. פדרר מפסיק בקטע זה את המעקב אחרי הכדור, ומבטו נע אחרי מסלול המחבט וכיצד המחבט נע לקראת הפגישה עם הכדור, כאילו הוא חוזה בהבזקה הזו מאחורי המיתרים כשעיניו תקועות במקום, לא קדימה ולא הצדה.. בעוד שקל להבחין ולנתח עבודת רגליים, למשל, קשה להסביר תופעה זו, שהיא אולי אחד מסודות ההצלחה שלו.פדרר מסכם כי תופעה זו קורית באלפיות שנייה לפני החבטה והיא משאירה אותי מפוקס, ובטוח במה שהוא רוצה לגרום לכדור, כגון טופספין אלכסוני עמוק. זה בטח לא קל לשחק כך, אך אני כבר רגיל לזה, זה בא די אוטומאטית, ובשבילי זה עובד. אני גם חש שפרק היד שלי יותר יציב ופחות מאומץ בשל כך. בעיקר מצד גב היד קל לי יותר לחבוט לפני הגוף.טים הנמן פעם ציין כי כשהוא משחק נגד פדרר ומגיע לאזור היעף, לפדרר נותר, כאילו, זמן להסתכל ולהחליט לאן לבצע את ההעברה.מעניין להשוות בין פדרר לאגסי. אין עוררין על יעילות החבטות שלהם, אך ניתן להבחין שאגסי מנסה, לשווא, לעקוב אחר הכדור עד למגע והמבט שלא נתקע כחצי מטר לפני הפגישה בין הכדור והמיתרים, בעוד שפדרר נועץ מבט כאילו מאחורי מיתרי המחבט ונשאר כך עד גמר ההנפה. כמה מסקנות:א. ברור כי בזמן החבטה הגוף, כולל הפנים, חייב להישאר יציב, כי כל תנועה בפלג גוף אחר, פרטו לידיים, עשויה לשנות את תכונות הכדור הנחבט, וזאת בכל מרכיבי השליטה (כיוון, עומק, גובה, עוצמה וסיבוביות הכדור)ב. השחקנים חייבים, מכאנית, לקיים כלל זה, ואמנם מרבית המאמנים מנסים דרכים שונות כדי לקיים תנאי זה, כגון – "אל תזוז בזמן החבטה.... אל תרים את הראש..... עקוב אחר הכדור... פגוש את הכדור לפני הגוף. ג . כתוצאה מקיום תנאים אלה מרבית השחקנים מסוגלים לבצע חבטות מדהימות. השאלה שנשאלת כאן היא האם הדברים קורים בגלל שהמאמנים אמרו להם מה שאמרו, אש שזה צורך טבעי שהם חייבים לבצעו . כך שלעתים הצורך בביצוע משימה מביא לידי קיום התהליך ולא אמירת המאמן. האמת, כנראה, באמצע. אני מרשה לעצמי להעריך שאצל פדרר זה היה קרוב יותר לצורך שהביא לביצוע. מעבר לכך, ידוע גם שאזור החבטה משתפר כאשר
- אנו נהנים מזמן נוסף
- משפרים את המיקוד המנטאלי לקראת חבטה.
פדרר חיפש שיפורים כאלה במשחקו ובתת מודע שינה בעצם את סדר הדברים. במקום להסתכל על מעוף הכדור, פעולה בלתי אפשרית בגלל מהירות הכדור בהבזק הזמן לפני המגע עצמו, הוא מעביר בשברירי שנייה את המבט אל מאחורי המחבט, כאילו לראות את המיתרים פוגשים את הכדור, וע"י כך מרוויח לא רק זמן ומיקוד אלא גם פגישת כדור מתוזמנת יותר לפני הגוף. פעילות דומה מתקיימת גם צד גב היד שלו, כפי שניווכח שוב מצילומים של פדרר לעומת רודיק שמבטו נתקע לפני המגע עם הכדור. אולי זה אחד הגורמים שמייחדים את פדרר ומעמידים אותו כפנומן. לפעולות כאלה יש יתרונות. השאלה שלא תיפתר אף פעם היא – האם ניתן וצריך ללמד תופעה זו או פשוט לגרות ולשאול שאלות בתקווה שהשחקנים ימצאו את דרכם בדיוק כמו שפדרר עשה.
ביצועים של פדרר
ביצועים של רודיק
בהזמנות זו ניתן גם להבחין בין צרכים פיזיים שמהווים בסיס לחבטה כמו זווית כניסה לכדור מלמטה למעלה, העברת משקל, פני מחבט מתיישרים לקראת החבטה , זרוע שמאל משתפת פעולה הן בעת התפנית לחבטה והן כדי לאזן את התפנית חזרה שבאה לאחר החבטה.
צרכים אלה מתבצעים בכל החבטות, בעוד שההנפות לאחור מעט משתנות וגם האחיזות לא בדיוק אותו דבר, לרודיק יש הנפה מאד מיוחדת וקשה לחיקוי, וכן משתנים המשכי התנועה, התלוייים רבות בעוצמת החבטה, ובמיקום בעת המגע, אך תמיד המשך התנועה הוא כלפי מעלה בעוד שירידת המחבט כלפי מטה בחלק מהחבטות נעשית הרבה יותר מאוחר.
כדאי גם לשים לב שהם לרוב מנסים לחבוט את הכדור כשהוא מתקררב אליהם במישור פחות או יותר אופקי יובגבהים שבין המותן לראש, כלומר, יצרו לעצמם תנאים הכי טובים כדי לחבוט בכדור.
מסקנות למאמנים:
א. להתעסק פחות עם גורמים טכניים פרטנים שבמילט שונים מאחד לשני ואפילו בין 2 ביצועיםשל אותו שחקן.
ב. לוודא ניצול יעיל של גורמים פיזיים.
ג. לנסות להרגיל את חניכיהם לפגוש כדורים במצבים יעילים יותר
.
מעניין כי במשחק כדור-בסיס הנפוץ בארה"ב משתמשים במושג "ראש למטה" HEAD DOWN, מבט למטה, כפי שנוכל להיווכח מצילומים של אנדרי קלרג' ופיט רוז, שוברי השיאים. כנראה בגלל שמסירות ה"פיצ'ר" לחובט הן מהירות מאוד מחייבות תגובה כזו.מעניין ? כן. ישים – לא בטוח. שווה ניסוי! .


